החלטה בתיק בש"א 4033/07

המבקשת, חברת כוח אדם ישראלית המתמחה בהשמת אחיות, התקשרה עם המשיבה, חברה אנגלית המתמחה בהשמת אחיות מחוץ לישראל, בהסכם, שלפיו התחייבה המשיבה לפעול למציאת מקומות עבודה בארצות-הברית עבור אחיות מוסמכות ישראליות. לטענת המבקשת, המשיבה הפרה את ההסכם, בכך שלא פעלה למציאת מקומות עבודה בארה"ב עבור 250 האחיות שפרטיהן נמסרו לה על ידי המבקשת, והצליחה למצוא עבודה לארבע אחיות בלבד. על רקע זה, ונוכח קיומו של סעיף בוררות בהסכם, הגישה המבקשת את בקשתה בתיק העיקרי ה"פ 5441/06 למינוי בורר לפי חוק הבוררות, תשכ"ח-1968.

בבקשה שלפני עותרת המבקשת להתיר לה להמציא את הבקשה בה"פ 5441/06 אל מקום מושבה של המשיבה באנגליה. לבקשה צורף תצהירו של מנהל המבקשת מר אדם טננבאום.

אקדים ואומר, כי התצהיר התומך בבקשה חסר ופגום ועל כן לא ניתן להיעתר לבקשה.

בקשה להתיר המצאה אל מחוץ לתחום השיפוט חייבת להיות נתמכת בתצהיר, שבו יפרש המצהיר, כי הוא מאמין שיש לתובע עילת תביעה טובה, וכן יפרט היכן נמצא או ייתכן שנמצא הנתבע. נוסף על כך, חייב המצהיר לפרש בתצהיר את נימוקי הבקשה. נימוקי הבקשה פירושם שניים: המצהיר חייב לפרט בתצהיר את עיקר העובדות המהוות את עילת התביעה ולהראות כי יש לו תביעה ראויה לטיעון. כמו כן חייב המצהיר לפרש בתצהיר את העובדות המביאות את עניינו בתוך אחת מתקנות המשנה של תקנה 500, שאם לא כן, אין בית המשפט מוסמך להתיר את המסירה (יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי ס' 196 (מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 1995); ע"א 565/77 מזרחי נ' NOBEL'S EXPLOSIVES CO. LTD פ"ד לב(2), 115, 117).

בתצהיר התומך בבקשה הצהיר מנהל המבקשת כדלקמן:

...

3. אני נותן תצהיר זה בתמיכה לבקשת החברה להמציא תביעתה נגד המשיבה לחו"ל.

4. ידוע לי כי כתובת המשיבה היא כפי שרשום בכותרת של כתב תביעת החברה שהיא מבקשת להמציא לחו"ל.

5. כמו כן אני מצהיר כי ידוע לי שהמשיבה מנהלת עסקים באנגליה בכתובת האמורה ולא בישראל ועל כן מתבקש ביהמ"ש להתיר המצאת כתבי בי דין חו"ל.

6. אני מצהיר כי לפי מיטב אמונתי כל האמור בתביעתי אמת ונכון ואני מצהיר כי כל האמור בסעיפים 6 עד 13 לתביעת החברה אמת ונכון לפי ידיעתי האישית.

...

עיון בתצהיר מגלה שחסרות בו ההצהרות המהותיות הנדרשות על פי תקנה 501(א) לתקנות סדר הדין האזרחי. אין בתצהיר פירוט של העובדות המהוות את עילת התביעה ואין בתצהיר כל הסבר כיצד עונה התובענה על אחת מתקנות המשנה של תקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי.

סעיף 6 לתצהיר מפנה אומנם לתביעה, אולם אין בכך כדי לרפא את החסר וזאת מכמה טעמים. ראשית, הלכה פסוקה היא כי יש לפרט ולאמת בתצהיר את העובדות הידועות למצהיר אחת לאחת, ואין לערוך תצהיר על דרך אזכור והפניה למסמך אחר. תצהיר כללי וסתמי בנוסח: "כל העובדות המופיעות בכתב התביעה הן אמת" הינו פסול ואין לקבלו (ע"א 16/89 ורדים חברה לגידול פרחים בע"מ נ' החברה הישראלית לביטוח סיכוני סחר חוץ בע"מפ"ד מה(5), 729, 736). בתצהיר התומך בבקשה למתן היתר המצאה אל מחוץ לתחום השיפוט, הנדונה מעצם טיבה במעמד צד אחד, יש להקפיד הקפדה יתרה על הפרטים שיש לכלול בתצהיר, שכן על בסיסו קונה בית-המשפט סמכות שיפוט על נתבע זר שאינו נתון ברגיל תחת שיפוטו:

התצהיר שנדרש כתימוכין לבקשה הוא בעל חשיבות רבה ואינו נדרש כעניין שבשגרה; הרי על יסודו מרחיבים את מרותו של בית משפט בישראל ומטילים אותה על תושב חוץ. לפיכך לא די באיזכור התובענה שהוגשה ותכנה בתצהיר אלא יש צורך באימות העובדות הרלבנטיות המעמידות את סמכותו של בית המשפט (זוסמן, שם).

שנית. ההפניה כשלעצמה גם היא פגומה. אף שמדובר בתצהיר התומך בבקשה, ההפניה בסעיף 6 לתצהיר הינה ל"כל האמור בתביעתי" או ל"סעיפים 6 עד 13 לתביעת החברה". כלומר לתביעה בלבד ולא לבקשה, והרי בכתב התביעה כלל אין נימוק מדוע ניתן להמציא את הבקשה אל מחוץ לתחום השיפוט לפי תקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי.

שלישית, גם לו היה מדובר בהפניה אל הבקשה ולא אל "התביעה" הרי שגם אז לא היה בכך כדי להועיל למבקשת. המקום היחיד שבו נטען בבקשה, כי לבית המשפט סמכות לצוות על המצאה לחו"ל, לפי תקנה 500(4) או של תקנה 500(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, הוא סעיף 17 לבקשה, שבו נטען כי החוזה נערך או הופר בישראל. דא עקא, המצהיר מציין כי רק סעיפים 6-13 ידועים לו מידיעה אישית, ולא הובא כל הסבר למקור אמונתו של המצהיר לגבי יתר הסעיפים בבקשה (ראה תקנה 521 לתקנות סדר הדין האזרחי). הנה כן, אין בתצהיר, אף לו ברמז או על דרך ההפניה, כדי לאמת את העובדות שבבקשה ולבסס את הטענה, כי ההסכם נערך בישראל או שהפרתו ארעה בישראל כנדרש לפי תקנה 500(4) או תקנה 500(5). ההסכם האמור לא צורף לא לתצהיר ואף לא לבקשה. גם עיון בהסכם, אשר צורף לתיק העיקרי (ללא נספחיו), אינו מגלה מקור לסמכותו של בית-המשפט להתיר את ההמצאה.

סיכומם של דברים. התצהיר התומך בבקשה אינו מניח ולו תשתית מינימלית על מנת שניתן יהיה להיעתר לבקשה ולהתיר המצאה אל מחוץ לתחום השיפוט.

אשר על כן , הבקשה נמחקת.

המבקש רשאי להגיש תוך 14 יום בקשה חדשה ערוכה כדין. אם לא יעשה כן, אניח כי זנח את התביעה ואורה על מחיקתה מחוסר מעש.